עם הגיל אנו מחכימים וצוברים ניסיון רב אך במקביל החושים שלפני 20 או 30 שנה היו חדים, הופכים למעט כהים יותר, התגובות איטיות יותר וההתמצאות במרחב איטית יותר. נושא הבטיחות בדרכים מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בבני גיל הזהב.
על הקשיש ועל משפחתו חלה החובה לשמור עליו מפני תאונות בבית וגם בדרך. בעוד בכביש וברחוב הסכנות ברורות, הרי שבבית עצמו הגבולות מטושטשים והתחושה היא של מקום מוגן, בעוד בפועל אין זה מצב הדברים כלל ועיקר.
החניון של הבית המשותף או מרכז הקניות הוא מקום מסוכן לבני גיל הזהב. אפילו בחניון של בית דיור מוגן קורות תאונות. לא פלא איפה שהסטטיסטיקה מגלה לנו כי מרבית הנפגעים בתאונות בחניון הם ילדים או בני גיל הזהב.
מסתבר שלהולכי הרגל הקשישים בחניון טמונות אינספור סכנות. התיחסנו לשני מקרים נפוצים במיוחד:
- יציאה מבין 2 מכוניות חונות אל נתיב הנסיעה. בשל ההתמצאות הלקויה במרחב והשמיעה שנחלשת אצל בני גיל הזהב, הם עלולים להתפרץ לכביש מבלי לשמוע את הרכב המגיע. תאנות רבות נגרמות בדיוק מסיבה זו וקשישים רבים נפגעים בגופם.
- הליגה על הנתיב, במקום בו אין מדרכות – הקשיש שקצב הליכתו אינו מהיר , לא יוכל לחמוק מרכב המגיע במהירות מאחוריו. =סביר להניח שאותו רכב גם לא יישמע לקשיש עד אשר יהיה מאוחר מידי.
אז מה ניתן לעשות?
קודם כל, עם כל ההערכה שיש לנו להורינו המבוגרים, אין לתת לאדם כזה להסתובב בחניון ללא ליווי. על המלווה למנוע הליכה של אותו קשיש על הנתיב בחניון וכן לשמור עליו שלא יתפרץ לנתיב הנסיעה.
המלווה ידאג להביא את המבוגר קרוב ככל שניתן אל פתח המבנה כדי שהאחרון לא יצטרך להסתובב בחניון.
לנסות ולמנוע כל כניסה והסתובבות של בן גיל הזהב בחניון. רצח להוריד אותו בקומת הכניסה וללכת איתו אל דלת המבנה.
רmוי לנסות ולהסביר לאותו אדם מבוגר את הסכנות בחניון. קחו רק בחשבון שיכול להיות שהוא יבחר שלא להקשיב לכם.
על מי חלה החובה לשמור על בטיחות קשישים בחניון?
כאמור , החובה חלה קודם כל על הקשיש ועל משפחתו. מעבר לכך יש כמה דברים שבעלי החניון יכולים לעשות כדי לעזור לכם, בני המשפחה, לשרוד:
- הפחתת מהירות הנסיעה באופן משמעותי ע"י התקנה של פסי האטה.
- יצירת נתיב להולכי רגל בו הולכי הרגל יחסית מוגנים
- שילוט אזהרה לנהגים